איך זה המשיך – אלון מספר

The continuation by Alon newבקיץ 2006 נמשכתי גם אני לתוך העשייה המשפחתית. אחרי 4 שנים בפינלנד, חזרנו רות אני ושלושת ילדינו (היום כבר חמישה), לטל שחר אל המשק המשפחתי.

השנים הראשונות היו מלאות בגישושים ובשינויי כיוון, על מנת לנסות ולמצוא את הדרך להגשים את החלום הצנוע שבקשנו לעצמנו – למצוא פרנסה בחקלאות קטנה כמו פעם. היום מיצבנו את עצמנו בנישה של החקלאות התיירותית, וידינו מלאות בעבודה.

דרור שהיה עוגן מרכזי בטיפול בדיר פתח בינתיים פרק חדש בחיים, והשאיר את העזים תחת השגחתי. השילוב בין עבודת העדר לעבודה במחלבה דורש הרבה מאמץ, אבל גם מוביל לסיפוק אדיר. את מקומו של דרור תפסו בינתיים רות אשתי, שמנהלת את מרכז המבקרים, ויונתן גיסי, שאחראי על המטבח בשביל עיזים.

בדיר אנחנו שומרים על שיטות הגידול ושמחת העשייה שהנחיל לנו דרור, ואף החלטנו לאפשר לגדיים שלנו לגדול בתנאים הכי טבעים, ובמקום להגמיע אותם בעצמנו, הם פשוט נשארים עם האמהות שלהם עד גיל חודשים, ויונקים מהן באופן חופשי.

יש לי ולכל המשפחה שעוסקת במלאכה דחף עז לדחוף ולהשתפר בכל תחומי העשייה. רצון לגדל עזים בריאות ושמחות שמניבות הרבה חלב בריא וטעים. רצון להפוך את החלב שלהם למוצרים כמה שיותר טעימים, ורצון לאפשר למבקרים אצלנו להיחשף ליום יום שלנו, ולהנות יחד אתנו מחוויה מיוחדת של אוירה למידה וטעמים.