אודות

אודות עיזה פזיזה - משק צבן

איך זה התחיל

דרור צבן מספר

בשנת 2005 ביום קיצי חם של חודש יולי עמדו להיכנס לחיי משפחתנו 25 עלמות צעירות. ממש לפני צאתנו להביא את עדר העיזים לדיר החדש ברך אותי השכן שלנו: "מזל טוב". אני שהופתעתי מן הברכה שאלתי: "מזל טוב על מה?!".

הוא חייך וענה: "אתה עדיין לא יודע אבל ביום שבו מתחילים לגדל צאן, זה כמו להתחתן.

זה פשוט ככה, סוג של דיבוק, מרגע שמתחילים, לא יכולים להפסיק. אתה עוד תראה..!"

ומאז אנחנו לא מפסיקים…

עשרים וחמש העזים החלוצות שלנו גדלו ורבו. כיום העדר מונה כ- 100 עיזים. העזים חברותיות, סקרניות וחמות. מרגע שהן נולדות אנחנו מטפלים בהן ומאכילים אותן, ולכן הן מבקשות את קרבתם של בני-אדם ותשמחנה תמיד לתשומת לב ולליטוף, בדומה לכלבים.

הדיר פתוח לקהל המבקרים ובנוי בצורה נעימה, שמאפשרת מגע עם העזים. החיות הפזיזות והמעיזות האלה מספקות למבקרים בדיר, מבוגרים כילדים, חוויה מהנה בפשטותה.

אורחי המשק ומשתתפי הסיורים והסדנאות נהנים להאכיל את העזים, ללטף אותן ופשוט להסתכל עליהן על שלל צבעיהן והתנהגותן.

כשהן לא נחות לאחר הארוחה (או מתוך עצלות ביום קיץ חם), העזים עסוקות בחיפוש אחר אוכל ובבדיקה בלתי מפסקת של הסביבה. הן תעזנה להפנות אליך מבט סקרן, ישיר ונוקב. בפרצופן יש משהו, ספק אנושי, ספק חייזרי: טוב או קצת מוזר, מפחיד ואף מצחיק.

מפגש של אדם עם חיה מלווה ע"פ רוב בסוג של תחושה. בדמותה של החיה יכולה להימצא בבואה קדומה או חדשה של רגש או חוויה. נדמה שהעזים מספקות שלל של בבואות כאלה למי ששוהה במחיצתן זמן מה.

בכל שנה החל מן החורף ועד סוף האביב הדיר מתמלא בשמחה של חיים חדשים וידינו מתמלאות עבודה מבורכת – זוהי עונת ההמלטות. המבקרים בעונה זו יוכלו ליהנות מן הגדיות והגדיים הרכים והמתוקים, ששמחים תמיד ומקפצים בעליזות. מי שיתמזל מזלו יוכל גם לצפות בהמלטה, שהיא פלא מיוחד במינו. הגדיות באות לעולם מלאות בחיות, ותוך מספר דקות הן כבר עומדות על רגליהן ומיד מחפשות את אמן כדי לינוק.

העמל בדיר רב, אך מספק ומהנה. העבודה נעשית ע"י בני המשפחה. מדי בוקר וערב אנחנו מאכילים את העזים בחציר וגרעינים, חולבים את העזים המניבות ודואגים לתחזוקת הדיר ולבריאות בעלי החיים.

טיפול מסור בדיר, תוך אהבה והקפדה, מעניק לנו חלב עיזים בריא, עשיר וטעים, שבו אנו משתמשים בהמשך הדרך במחלבה. במחלבה אנו מייצרים מן החלב הגולמי שלל מוצרים, החל מחלב ניגר לשתייה, דרך יוגורטים בטעמים שונים, ועד לגבינות למריחה, גבינות חצי קשות, קשות ובשלות.

המגיעים אלינו מוזמנים לבקר בדיר, לשבת ולאכול במסעדה הכפרית, לקנות ממוצרי המעדנייה, ולנסות לחוש, ולו במעט, את מה שאנחנו חווים בחמש עשרה השנים האחרונות. יש משהו בעזים ובעשייה סביבן, שלמרות הקשיים הכרוכים בכך, מושכים אותך פנימה אל הפשטות המורכבת.

איך זה המשיך

אלון צבן מספר

בקיץ 2006 נמשכתי גם אני לתוך העשייה המשפחתית. אחרי 4 שנים בפינלנד, חזרנו, רות, אני ושלושת ילדינו (היום כבר חמישה), לטל שחר, אל המשק המשפחתי.

השנים הראשונות היו מלאות בגישושים ובשינויי כיוון, על מנת לנסות ולמצוא את הדרך להגשים את החלום הצנוע שבקשנו לעצמנו – למצוא פרנסה בחקלאות קטנה כמו של פעם. היום מיצבנו את עצמנו בנישה של החקלאות התיירותית, וידינו מלאות בעבודה.

דרור אחי, שהיה עוגן מרכזי בטיפול בדיר, פתח בינתיים פרק חדש בחיים, והשאיר את העזים תחת השגחתי. השילוב בין עבודת העדר לעבודה במחלבה דורש הרבה מאמץ, אבל גם מוביל לסיפוק אדיר. את מקומו של דרור תפסו בינתיים רות אשתי, שמנהלת את מרכז המבקרים, ויונתן גיסי, שאחראי על המטבח.

בדיר אנחנו שומרים על שיטות הגידול ושמחת העשייה שהנחיל לנו דרור, ואף החלטנו לאפשר לגדיים שלנו לגדול בתנאים הכי טבעים, ובמקום להגמיע אותם בחלב בעצמנו, הם פשוט נשארים עם האמהות שלהם עד גיל חודשיים, ויונקים מהן באופן חופשי.

לי ולכל המשפחה, שעוסקת במלאכה, יש דחף עז להתפתח ולהשתפר בכל תחומי העשייה, רצון לגדל עזים בריאות ושמחות שמניבות חלב בריא ומזין, רצון להפוך את החלב שלהן למוצרים טעימים, ובמינימום התערבות בתהליכי עיבוד מיותרים, וכן רצון לאפשר למבקרים אצלנו להיחשף ליום-יום שלנו, ולהנות יחד מחוויה כפרית מיוחדת במינה, טעמים חדשים ומלאכת כפיים מסורתית במשק עיזים קטן ומשפחתי, כמו של פעם.